דרייק-מתבודד שקשה על ידי חשיפה, תלאות וחיי לחימה בנגיף שהרס את משפחתו כילד-נסחף אל תוך מסע צלב חדש עליו להצטרף לשומר הגבוה כשהם מנסים להיפטר מארצות לגיון הנופלים. עם חרבות וכישוף, דרייק צריך להילחם בדרכו בחמש תחומים מובחנים. מהצריחים של המצודה ועד למעמקיו העכורים של דוסקווד, דרייק רץ, קפיצות, ברווזים, נלחמים ומטיל לחשים כשהוא הופך להיות חזק יותר ויותר. עליו בסופו של דבר לאתגר את מנהיג הצבא המת עצמו. סקור את זה כנראה דבר טוב שהצלבנים של מחשוב העולמי החדש של החוש והקסם כל כך קצרים. ב -10 עד 12 שעות המשחק שלה, אתה מקבל הצצה לכוונה הטובה בעצם : להעשיר את ז'אנר הפעולה של האדם השלישי עם כמה מוסכמות משחק תפקידים כמו סטטיסטיקות אופי מתפתחות, ליהוק איות וחיפוש. עם זאת, אם המשחק היה עוד, היית מתחיל להתעייף ממש מהחסרונות הרבים שלו ואף מתוסכלים יותר מכפי שהמרכיבים הטובים שלו אפויים למחצה. אמנם זה מוגדר בעולם המעניין ובעולם הפנטזיה הקסום, אך הצלבנים לא יכולים באמת להביא את עצמם לספר הרבה על סיפור. הגיבור דרייק אמור היה להיות עד למות משפחתו ועירו בידי הלורד הרשע נקרוס ולגיון הנופלים שלו. אבל כפי שקורה לעיתים קרובות מדי במשחקים כאלה, אתה נשאר לקרוא על הקדמות אלה במדריך הנלווה ולא לראות (או אולי אפילו להרגיש) את ההשפעה שלהם במשחק עצמו. הדרייק שאתה עושה לשחק מספק מדי פעם חכמה אך מפתחת מעט מאוד כדמות. המשחק מתחיל כשדרייק מרגיש את עצמו נמשך לעיר מעופפת ולמנהיג שלה סלסטיה, שחתם אותו כצלבן ושולח אותו לסדרה של כמה מינקסטים צפויים באמצעות סביבות מוכרות לא פחות. דרייק חוצה יער אפל, מכרה אלף, עולם קרח, ובסופו של דבר מעוז אבן כשהוא מציל את המלוכה ומחזיר חפצים אבודים, שכולם מובילים לפגישה הסופית והצפויה שלו עם נקרוס עצמו. למרות שהמעצבים מילאו כמה מהאזורים עם צוות ה- RPG הרגיל של תושבי העיר, למרבה הצער אין להם מעט מה לומר ומעט נושאים את המשחק עצמו. מנוע המשחק מבטיח יותר מהסיפור. אמנם זה לא מפורט או מורכב במיוחד, אך הצלבנים אכן משיגים את מה שמשחקים רבים אחרים בגוף שלישי לא, וזה כדי להשיג תחושת תנועה חלקה. לדרייק צעד נוזלי מרתק. זה דבר טוב, מכיוון שהנתיבים אל חמש הסביבות העיקריות ובאמצעותה ארוכות באופן יוצא דופן. תוכלו לבלות קטעים מייגעים של זמן משחק רק לרוץ בין אזורים. שיקויים מהירות ומפלס מפלס מהירות את הקצב מעט, אך עדיין משאירים לך הרבה זמן לתהות מה חשבו המעצבים בבניית דרכים האינסופיות של המשחק. כשאתה סוף סוף נכנס לקרב, המנוע מתפקד מספיק טוב. בדומה לארה קרופט, דרייק מטפס, קופץ ועושה פניות מתחמקות, אם כי לא בחינניות כמו שארה עושה. עד שדרייק רוכש קשת מאוחר יותר במשחק, ארסנל שלו כולל גרזנים, חרבות, ובלודונים שונים, כולם הוא מוטל באדיבות. הפעלת נדנדות תקורה, פרוסות לרוחב ואפילו ריאות כורעות אפשריות עם שילוב המפתח הנכון. דרייב האויבים של דרייק, בעיקר שלדים מתים, אוגרס ויטי מגוונים, אינם חכמים במיוחד, אך חלקם משתמשים במגנים שלהם בצורה יעילה מאוד, כמו שאתה צריך אם אתה מקווה לשרוד. הלחימה אכן מתחילה לערום על ניכוד באמצע המשחק, מה שבדרך כלל מאלץ את הגיבור ליפול לאחור ולהציג אסטרטגיית איות. במיטבו, מנוע הלחימה מאפשר קצת כיף מתנפנף כשאתה מנתח את דרכך למעלה ולמטה מדרגות או להיפטר מקו אויבים עם צלעות תקורה מזנקות, אך מערכת הקסמים למעשה מעניקה למשחק עומק טקטי כלשהו. לעשרה לחשים, כמו ריפוי, כדורי אש, הקפאה וברק, כולם יש שלוש רמות כוח. גם ההשפעות החזותיות וגם בפועל של הכישופים הם די טובים. לדוגמה, איות בעל ברית ספקטרלי מטיל מגן מגן שמחזיק אויבים בזמן שאתה נופל לאחור ויורה משם. לחשבי כלא הקפאתו והקרחונים אויבים אויבים בבלוקי קרח מפורטים יפה בזמן שאתה קוצץ. כמובן שמאנה מתדלקת את הכוחות הללו והיא מנגנת את עצמה במהלך ריצות למרחקים ארוכים של דרייק. הבעיה היחידה במערכת הקסמים היא הממשק המסורבל שלו, שכמו בכלי הנשק של דרייק, מחייב אותך לעבור דרך ארסנל הולך וגדל לפני שתסתדר על הנכון.
